האם המוח של ילדכם יכול ללמוד להתרכז טוב יותר?

לשפר את הריכוז בעזרת אימון מוח

הבשורה החדשה של העשורים האחרונים: המוח גמיש – והוא ניתן לאימון

אם אתם הורים לילד עם הפרעת קשב (ADHD), אתם מכירים מקרוב את המאבקים היומיומיים: חוסר השקט, הקושי להתמיד במשימות, התסכול משיעורי הבית. ודאי כבר חקרתם אינספור פתרונות, מתרופות ועד טיפולים התנהגותיים.

הגישה של אימון מוחי (נוירופידבק) מציעה הבטחה שונה ומהותית: במקום לטפל רק בסימפטומים ההתנהגותיים, היא מתמקדת בשינוי שורש הבעיה – דפוסי ההפעלה הבלתי יעילים במוח.

העיקרון הבסיסי פשוט: המוח הוא איבר גמיש וניתן לאימון, בדיוק כמו כל שריר אחר בגוף. כאשר מעניקים לו את הכלים הנכונים, הוא יכול ללמוד לשנות דפוסים יציבים של חשיבה, רגש והתנהגות, ולהשיג שינוי אמיתי ויציב, ללא צורך בתרופות או אבחנות רפואיות קפדניות.

מהו בעצם נוירופידבק, ולמה זה לא קסם?

נוירופידבק הוא סוג של ביו-פידבק המאפשר למוח לראות את עצמו. הטיפול אינו כואב ואינו פולשני. הוא מתבצע באמצעות אלקטרודות עדינות המונחות על הראש (שאינן שולחות חשמל, אלא רק קולטות ומודדות את הפעילות החשמלית של המוח).

באמצעות מדידה זו, המוח מקבל "מראה" בזמן אמת לפעילותו דרך מוזיקה, סרט או משחק. כאשר המוח פועל באופן רצוי (למשל, מרוכז ושקט), המטופל מקבל משוב חיובי. כאשר הפעילות גולשת לדפוס לא רצוי (כמו הסחת דעת), המשוב משתנה.

חשוב לדעת שנוירופידבק אינו קסם. למרות שהשינויים יכולים להיות מהירים ומשמעותיים, מדובר בתהליך למידה יסודי. זהו כלי שנותן למוח את האימון ואת המידע המדויק שהוא צריך כדי לווסת את עצמו.

מניתוח נפשי לאימון מוחי

לפני כמאה שנה, הפסיכולוגיה ניסתה לעזור לאנשים לשנות את מחשבותיהם, רגשותיהם והתנהגותם על סמך תיאוריות של הנפש, מבלי לדעת כמעט דבר על המוח עצמו. עשרות שנים לאחר מכן, התחום התמקד בעיקר באבחון הפרעות נפשיות ובניסיון “לדבר” עם המטופלים כדי לשנות את דפוסי החשיבה שלהם.

בשנים האחרונות גוברת ההבנה שהמוח והנפש אינם שני דברים נפרדים. במידה מסויימת הנפש או החוויה הפנימית של האדם היא שיקוף של אופן עיבוד המידע במוח - מחקרים הראו שדפוסי מחשבה, רגש והתנהגות הם תוצאה של דפוסי ההפעלה במוח,

דוגמה נפוצה: המוח בהילוך סרק

כשמדובר ב-ADHD, המוח פועל לעיתים קרובות בדפוס לא יעיל. דוגמה נפוצה מאוד, המופיעה במחקרים רבים, היא מצב של "הילוך סרק":

• יותר מדי גלים איטיים: נצפית פעילות מוגברת של גלים איטיים (גלי תטא), שאופייניים למצב של חלימה בהקיץ וחוסר נוכחות. המוח לא מצליח "להתניע" לפעילות ממוקדת.

• פחות מדי גלים בינוניים: במקביל, יש חוסר בפעילות של גלים בינוניים (גלי SMR  או בטא), שהם הגלים הנדרשים לריכוז שקט, קשב עקבי ושליטה מוטורית.

חשוב לזכור: אין מוח אחד דומה לשני. מכיוון שלא כל ילד עם הפרעת קשב יציג את אותו דפוס, כל אימון מוחי יעיל מתחיל באבחון אישי מדויק של הפעילות החשמלית הספציפית.

במקרה הנפוץ המתואר לעיל, האימון יתמקד במטרה ברורה: בהורדת הגלים האיטיים (תטא) ובהגברת הגלים הבינוניים (כמו SMR), במטרה לשפר את יכולת הוויסות העצמי, להאריך את טווח הקשב ולהפחית את חוסר השקט.

איך המוח לומד לבד? ההפתעה הגדולה

המוח מייצר מיליארדי פולסים חשמליים-כימיים בכל שנייה, המחוברים במיליארדי רשתות עצביות עדינות ויוצרים את אחת ממערכות האנרגיה החכמות והגמישות ביקום.

ניתן למדוד כמה אנרגיה המוח מייצר, היכן ומתי, ולבדוק עד כמה האזורים השונים פועלים יחד או בנפרד. מחקרים מראים כי כמו כל מערכת מורכבת, המוח נוטה לשמור על דפוסי פעילות יציבים לאורך זמן – דפוסים שמשפיעים ישירות על איך שאנחנו רואים את העולם, מרגישים, חושבים ולומדים.

בדומה לאימון גופני שמפתח את היכולת של הלב והריאות לעמוד בעומסים, גם כאן ניתן לאמן ולשנות את הדפוסים האלה. שינוי במוח מוביל לשינוי באיך שאנחנו חושבים, מרגישים ומתפקדים. אימון מוחי משפר את יכולת המוח לפעול ברמות ביצוע גבוהות יותר.

איך הילד מבצע שינוי כל כך עמוק? הפלא הוא בתהליך הלמידה הפסיבי.

בתחילה, ילדים רבים מנסים "לשלוט" בסרט או במוזיקה בכוח המחשבה. אך עד מהרה הם מבינים שהמאמץ המודע לא עובד. הם פשוט מפסיקים לנסות, מתמסרים למוזיקה, ואז המוח משתלט על התודעה הרועשת ולומד לבצע את השינוי בעצמו.

הורים מופתעים לגלות שהילד לא מתאמץ כלל במהלך האימון, ועדיין – אחרי סדרת מפגשים – מופיעים שינויים יציבים: שיפור בניהול זמנים, הארכת טווח הריכוז, שינה רגועה יותר.

המסר החשוב ביותר להורים הוא: המוח של ילדכם מחזיק בפוטנציאל לשינוי עצמי, ואימון מוחי הוא הדרך לממש את הפוטנציאל הזה.